החלטה בתיק מ"ת 15627-03-12 - פסקדין

מונחת בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשם איהב מנסור(להלן: " המשיב")הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סחיטה באיומים; חבלה במזיד; תקיפה; נהיגה ללא רישיון ועבירות נוספות אחרות.

במסגרת כתב האישום, נטען כי ביום 25.2.12, ברחוב צהיון בחיפה, פנה המשיב למתלונן, רומריו דבאג (להלן: " המתלונן") ואיים להכותו באם לא יאפשר לו לנהוג בקטנוע שבחזקתו. המתלונן בפחדו מהמשיב הסיע המשיב ברחוב הנזירות בחיפה וחזרה. לאחר מכן המשיב איים שוב על המתלונן כי יכה אותו, תוך שהוא מחזיק בידו את קסדת האופנוע ומאיים באמצעותה להכות המתלונן. המתלונן בפחדו מהמשיב נסוג למושב האחורי של הקטנוע ואפשר למשיב לנהוג בקטנוע. המשיב נהג בקטנוע, כשהמתלונן יושב מאחוריו, נכנס לאחד הבתים ואיים על אדם שהיה בבית, כי יהרגו וזאת בכוונה להפחידו או להקניטו. כל זאת עשה המשיב ללא שיש לו רישיון או ביטוח כנדרש בחוק. מששבו המתלונן והמשיב לרחוב צהיון, איים המשיב על המתלונן במלים "אני אקח קטנוע בכוח ממך, אם לא תיתן לי מפתחות אני אשבור קטנוע, ראש שלך וארביץ לך". משסרב המתלונן, הכה המשיב בקטנוע באמצעות קסדת הקטנוע אותה החזיק, וכתוצאה מכך נפל הקטנוע לקרקע ונשברה השמשה הקדמית שלו תוך גרימת נזק לקטנוע.

המתלונן ניסה להרחיק המשיב מהקטנוע, אם כי המשיב הכה אותו בראשו באמצעות קסדת הקטנוע שאחז בידו. חבר המתלונן, ואסים מחול (להלן: " ואסים") שהיה במקום ניגש למשיב על מנת לסייע למתלונן. המשיב הוציא סכין מאחורי גבו והחל להתקדם לעבר המתלונן ו-ואסים. המתלונן נמלט מהמקום והמשיב דלק אחריו. ואסים שניסה לסייע למתלונן דלק אחר המשיב. כשהמשיב הבחין ב-ואסים, הוא הסתובב לעברו והחל לרדוף אחריו. ואסים גם הוא נמלט מהמקום.

בד בבד, הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם. במסגרת הדיון בפני, לא חלק בא כוח המשיב על קיומן של ראיות לכאורה לייחוס המעשים למשיב.

המבקשת,הפנתה לטיעונים בכתב, שם היא מפרטת הראיות לכאורה הקיימות כנגד המשיב, בכלל זאת: הודעת המתלונן המפלילה המשיב; הודעת ואסים מחול התומכת בגרסת המתלונן; ותיעוד לנזקים שנגרמו לקטנוע. לגישת המבקשת מעשי הבריונות של המשיב שכללו גם איום בנשק קר, מלמדים על מסוכנות המשיב, זאת גם בהתחשב בעברו הפלילי של המשיב הכולל עבירות דומות במהותן. כך גם מסוכנות המשיב עולה בהתחשב בנכונותו לנהוג בקטנוע ללא שיש בידו רישיון ובכך הוא מסכן את העושים שימוש בכביש. בנוסף כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, בהתחשב בטיב העבירות המיוחסות למשיב, בהיכרות המוקדמת בין המשיב למתלונן וכן בהתחשב בפחדו של המתלונן שהמשיב או מי מבני משפחתו יפגעו בו. על כן לגישת המבקשת, אין מקום לשחרר המשיב לחלופת מעצר, למצער עד לקבלת תסקיר מבחן מעמיק בעניינו.

בא כוח המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה כך גם לגבי עילת מעצר. בצד זאת נטען כי העבירות המיוחסות למשיב אינן מהרף הגבוה ואין המדובר בעבירות סחיטה באיומים קלאסיות, כזו העולה ממנו מסוכנות של ממש. ככל שהדברים עניינם בעבר הפלילי של המשיב הדגיש בא כוח המשיב כי המדובר בעבר פלילי ישן משנת 2006. לנוכח האמור ביקש בא כוח המשיב לבחון אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבסמת טבעון, בפיקוחן של אחיותיו. זאת ללא הזדקקות לתסקיר מבחן.

דיון והכרעה

כאמור הצדדים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה לייחוס המעשים למשיב,כך גם אני סבור ולאחר עיון בראיות לכאורה, כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות לייחוס המעשים למשיב.

אפנה לגרסת המתלונן, בה הוא מפרט את נסיבות פגישתו עם המשיב ליד חנות "חורסאני" בחיפה. הוא מפרט את הדרך בה המשיב ביקש ממנו שיסיע אותו למקום אחר, וכן את רצון המשיב לנסוע בקטנוע. המתלונן תיאר בנוסף את האיומים שהמתלונן השמיע כלפיו, וכן את איומיו של המשיב על אחר, זאת במהלך נסיעתם. המתלונן פירט כיצד המשיב איים עליו לקחת האופנוע בכוח ואף בהמשך הכה אותו באמצעות הקסדה שהייתה בידו, כך גם כי המשיב רדף אחרי המתלונן בסכין.

לתמיכה בגרסת המשיב, ניתן להפנות להודעתו של ואסים מחול, חברו של המתלונן אשר תיאר הסיטואציה בה אירע האירוע, את האיומים של המשיב ופגיעתו באופנוע וכן רדיפתו בסכין.

מעבר לכך אציין כי המשיב קשר עצמו לאירוע, אם כי מסר גרסה שונה באשר לנסיבות התרחשות האירוע.

אסתפק בהפניה לראיות אלה בנסיבות העניין, זאת בהתחשב בהסכמת הצדדים לקיומן של ראיות לכאורה, וכן בטיב הראיות הנדרשות בשלב זה של ההליך הפלילי. שכן הלכה היא, כי בשלב זה אין בית המשפט קובע "ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה. ראו לעניין זה:

בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, 148-149 (1996);

בש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2006).

אין ספק, כי מעשי המשיב, מקימים עילת מסוכנות. מעשי המשיב לוו בהשמעת איומים ובמעשי בריונות מקוממים. שני צעירים המסתובבים ברחובות העיר נתקלים בבריונותו של המשיב אשר סבור כי בכוח הזרוע ובהפחדה הוא יכול לעשות כל העולה על רוחו, גם על חשבון פגיעה ברכושם של אחרים, בגופם ולכפות עליהם את דעותיו. מסוכנות המשיב עולה בנוסף בהתחשב ברדיפתו אחר המתלונן והאחר תוך איום באמצעות סכין, זאת כאשר בהתאם להתרשמותי, המשיב לא היה מהסס מלעשות שימוש באותה סכין ולהביא לפגיעות פיזיות של ממש במתלונן ובאחר.

בעניין עבירת הסחיטה באיומים כבר נאמר כי יש בהםמעצם טיבם ללמד על מסוכנות, וכן מקימים חזקה לשיבוש הליכי משפט, כאמור:

"...בעבירה של סחיטה באיומים גלומה מעצם טבעה ואופייה מסוכנותו של הנאשם, וכי בדרך כלל עבירות של סחיטה באיומים, ועבירות בהם הנאשם מפיל חיתתו על קרבנו, אינן מתאימות לחלופת מעצר (ראה למשל: בש"פ 7415/03 מדינת ישראל נ' אבו מוך ואח' (לא פורסם, 18.8.2003) ופסקי דין נוספים המאוזכרים בו). כן נקבע כבר לא אחת כי בעבירות מסוג זה אף טבוע חשש לשיבוש הליכי משפט, בדרך של הטלת מורא על קרבן האיומים (בש"פ 1416/02 זינב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.2.2002)), וכי העבירה של סחיטה באיומים אינה מתאימה בדרך כלל לשחרור לחלופת מעצר". (ראו בש"פ 3355/04 חמודה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.4.2004))" [בש"פ 7759/08 מדינת ישראל נ' עמיר ולמר(טרם פורסם, 23.9.08)].

התארכות אירוע האלימות, הרקע שלו הנעוץ בעיקר בדפוסי החשיבה של המשיב, מלמדים כי המשיב הינו בעל דפוסי חשיבה וקודי התנהגות עבריינים. בנסיבות העניין אין המדובר באדם המנהל ככלל אורח חיים נורמטיבי שנקלע למצבי לחץ ופעל באופן לקוי. אלא שניכר שהמשיב הן באיומים שהשמיע ובהכפפת דעתו על אחרים והן בהצטיידותו המוקדמת בסכין, כי הוא נכון לעבור עבירות פליליות ולפגוע באחרים על מנת להגשים רצונותיו. אף אם רצונותיו של המשיב הצטמצמו להסעה ונהיגה באופנוע, ושהשמעת האיומים נעשתה באופן חד פעמי, אני סבור כי כלל נסיבות האירוע והשימוש בסכין מעמידים את המשיב במקרהו הפרטני, בעמדת מסוכנות ומקימים לגביו חשש להישנות מעשים פורצי גבולות.